מלון בוטיק על המים בטבריה – מחפשים שוכר

יש רגעים בנדל"ן שבא לך לקחת את הטלפון ולזרוק אותו עמוק לתוך הכנרת. אתמול בצהריים היה לי בדיוק רגע כזה. יש לי ביד מלון בוטיק בטבריה, 28 חדרים על המים. בעל הבית השקיע 2 מיליון שקל בשיפוץ בדיוק חודשיים לפני השבעה באוקטובר. (טיימינג מושלם, אני יודע). אבל המקום מדהים, צוות פצצה ורווחים יפים. הגיע משקיע, ישבנו שלוש פעמים. סגרנו מחיר שכירות, סגרנו דמי פינוי. עורכי הדין ניסחו חוזה שכולל את קניית החברה. הכל מוכן, העט באוויר והדיו כבר מריח את הנייר. ואז... הודעת וואטסאפ: "החלטתי לרדת מהעסקה. אין בריכה ואני צריך עוד שטחים מסביב." קראתי את השורה הזאת 10 פעמים. (אין בריכה? איפה היית בשלוש הפגישות הקודמות שקיימנו בנכס? אפילו מדדנו מקום בחוץ למיקום מושלם לבריכה 🤦‍♂️). המוח שלי התחיל להריץ את שיחת הטלפון שאני צריך לעשות עכשיו לבעל המלון וברגיל מתחילים לרוץ הסרטים בראש על התגובה (שאף פעם לא תואמת את המציאות...). נכנסתי למסעדה אסייתית ושאבתי פרייד רייס (שהיה פסיכי, אגב) בחמש דקות. אכילה רגשית, אבל לפחות היה טעים. לקחתי נשימה, צילמתי מסך של ההודעה ושלחתי לבעל המלון עם מגילה שאני מצטער ושאמשיך לחפש לו לקוח מתאים... והתגובה שלו? "סבבה". סבבה. בן אדם הרגע איבד עסקה של החיים בדקה ה-99, ועונה לי כמו מישהו שהודיעו לו שנגמר הקולה זירו ויביאו לו פפסי. אבל ביננו, באמת שאין מה להתרגש, פשוט להרים ראש ולהמשיך הלאה. ההחלטה כבר נפלה. האמת? בדיעבד המשקיע הזה התלבט עם עצמו כל הדרך ולא באמת שיתף. שיעור לעצמי: לשאול את לקוחות הבאים הרבה יותר שאלות חופרות לפני שאנחנו מגיעים לשלב העט. קצת מים קרים וחזרנו לריפוי בעיסוק. אז בקיצור - אנחנו מחפשים שוכר למלון מדהים בטבריה. מיקום מצוין, צוות פצצה, רווחים טובים (ורק שתדעו מראש: אין בריכה. תתמודדו). מכירים מישהו שירצה לנהל מקום כזה? ואיזה תירוץ הכי הזוי אתם קיבלתם מלקוח שנייה לפני חתימה?